רש"י על בראשית כ״ד:ב׳

« רש"י על בראשית כ״ד:א׳ רש"י על בראשית כ״ד:ז׳ »

2 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה תחת יריכי כו' של מצו' ומה שהוסיף רש"י שבצער באתה לו דאל"כ היה לו להשביע לאליעזר במילה שלו אלא משום שמילה של אברהם היתה באה אליו בצער וק"ל מהרש"ל:

2 משכיל לדוד פתח ↗

תחת וכו׳ והמילה היתה מצוה וכו׳ טרח כ״כ ליישב דלא תיקשי דהא א״א קיים הכל והיכי א״ל לאליעזר להביא ידו במילתו והא אסור דילמא יבא לכלל הרהור וא״כ ר׳ עדיף מיניה ואין לחלק בין ידו ליד אחר וליכא למימר דשאני אברהם שהיה זקן ובטל חמדו דהא חזי׳ בתר הכי ויוסף אברהם ויקח אשה וכו׳ ותלד לו וכו׳ ואמאי לא לקח תפילין דסתמא ודאי הוו ליה מש״ה קאמר שאני הכא דא״א בענין אחר שהרי לא הוה ליה מצו׳ אחרת בציווי ולהרהורא לא חיישי׳ שהרי באה לו ע״י צער וכי היכי דאמרי׳ התם בההיא דשמואל דא״ל לר״י שיננא אחוז באמה והשתן ואמר׳ התם דלא חיישי׳ להרהורא משום דאיכא ביעתותא וה״נ הוא ביעתותא דמדכר צעריה ואמר עוד והיתה חביבה עליו וכההיא שינויא אחריתי דאמרי׳ התם שאני ר״י דקאמר שמואל עליה לית דין בר נש שהיה קדוש ופרוש ביותר ובטל יצה״ר ממנו ולא שייך הרהורא בדידיה וה״נ קאמר והיתה חביבה עליו ולא חיישי׳ להרהורא והיינו שאמרו במד׳ המושל בכל אשר לו שהיה שליט ביצרו כמותו:

2 גור אריה על בראשית פתח ↗

והשבע וכו'. קשיא לי למה השביע במילה ולא בנקיטת חפץ, שהרי אצל אברהם פירש הטעם רש"י לעיל כד, ב משום שהיתה המצוה חביבה עליו ובאה לו על ידי צער, וזה לא יתכן ביעקב, אלא אם נאמר בשביל שעשה זה אברהם עשה זה יעקב גם כן, ועוד כי יוסף השביע את אחיו להלן נ, כה ולא השביע אותם במילה, שלא נמצא כן שהשביעם במילה, ויש לומר שודאי עיקר השבועה דרך להשביע תחת הירך – כך היה נוהג באומות, שכן כתב גם כן הרב אברהם בן עזרא בפרשת חיי שרה לעיל כד, ב, והטעם הוא שהנשבע הוא אמר הנני ברשותך לעשות כרצונך, וחשב יעקב כי אם לא השביע כדרך הנהוג באומות יאמר פרעה כאשר יאמר לו יוסף "אבי השביעני וגו'" להלן נ, ה – שלא השביע אותך כדיניהם ואינה שבועה, וכל עיקר שבועת יעקב ליוסף לא היה רק כדי שלא ימחה פרעה אותו מלעלות ולקבור את אביו, שאם יאמר לו פרעה 'עבור על השבועה' יאמר לו יוסף אם כן גם אני אעבור על השבועה שנשבעתי שלא אגלה לשון הקדש, כמו שפירש בפרשה זאת, ולכן הוצרך להשביעו כדרך האומות. ומה שהוצרך למעלה רש"י לעיל כד, ב ליתן טעם לשבועת אברהם שהשביעו בשבועת המילה משום מצות המילה, ולא נתן הטעם משום שהיה כן המנהג להשביע תחת הירך, שאם כן היה קשה מה לו לאברהם למנהג האומות:

1 זקן ביתו. לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק נָקוּד זְקַן:

2 תחת ירכי. לְפִי שֶׁהַנִּשְׁבָּע צָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל בְּיָדוֹ חֵפֶץ שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין שבועות ל"ח, וְהַמִּילָה הָיְתָה מִצְוָה רִאשׁוֹנָה לוֹ וּבָאָה לוֹ עַל יְדֵי צַעַר וְהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו וּנְטָלָהּ:

2 מזרחי פתח ↗

תחת יריכי שהנשבע צריך ליטול בידו חפץ של מצוה כו'. החכם רבי אברהם ן' עזרא טען ואמר אלו היה כן היה נשבע בברית המילה לא בשם. ואני תמה איך נעלם ממנו הא דאמר רב יהודה בפ' שבועת הדיינין היכי משבעינן ליה משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה דכתיב ואשביעך בה' אלהי השמים א"ל רבינא לרב אשי כמאן כר' חנניא בר אידי דאמר בעינן שם המיוחד א"ל אפילו תימא רבנן דאמרי בכנוי ומאי בשבועה האמורה בתורה שצריך לאתפוסי חפצא בידיה פי' או ס"ת או תפילין כאברהם דאתפס' ברית מילה ש"מ שהנשבע וספר בידו או תפלין בידו לא סגי בלתי שם המיוחד או כנויו וכן פסקו כל הפוסקי' וליכא למימר דטענתו היא על רז"ל עצמם שאמרו זה שאין דרכו של החכם הזה לומר בעבור רז"ל וי"א:

2 דברי דוד פתח ↗

תחת ירכי וכו' חפץ של מצוה כו' יש מקשים למה לא השביעו במילת עצמו שהרי גם אליעזר היה נימול ונראה דצריך שיתפוס בודאי ידו על החפץ דהיינו המילה וזה א"א כי אם במילה של המשביע כי הוא מרגיש בזה משא"כ במילת הנשבע שמא לא יניח ידו על המילה ממש כי בודאי לא יגלה ערותו נגדו וכן הוא בשבועה שהשביע יעקב ליוסף:

« רש"י על בראשית כ״ד:א׳ רש"י על בראשית כ״ד:ז׳ »